התמודדות עם דחייה

"אני מצטערת אבל קיבלת דחייה"

משפט מעצבן ולא נעים, במיוחד אחרי כל כך הרבה מתח. אחרי יומיים של חוסר מנוחה וחוסר שינה, ועוד בבידוד. ההרגשה הזאת שאי אפשר לשנות את ההחלטה, זה פשוט לא עובד. צלצלתי אינספור פעמים, החזקתי אצבעות ולבסוף קיבלתי דחייה. ולא משנה מה אגיד או אעשה לא ישנה את זה. דחו אותי כל כך הרבה פעמים בחיים, בזוגיות, בבית ספר, אפילו קצת בצבא. זה אף פעם לא נעשה קל. ומה עכשיו? מה אעשה הלאה? אולי כדאי לבטל את הכול? להגיד "טעיתי", להרים ידיים ולוותר? וכמה כעס, למה לא הקשבתי לעצמי מההתחלה? איך יכולתי להיות כל כך מטומטמת ולהיכנס לסיפור הזה בלי לבדוק הכול? ואז נזכרתי. כבר הייתי כאן פעם במקום הזה לפני כמה שנים. כשהכול היה נראה חסר סיכוי, כשהכול התפרק - הזוגיות, העבודה, הבית. ואז גם הבריאות. תחושה שהחיים "דחו" אותי. וגם אז, לא ויתרתי, נלחמתי, התעקשתי, כאבתי אבל המשכתי 💪 אמרתי לעצמי שלכל בעיה יש פתרון, שחשוב להישאר אופטימית ולהישאר מי שאני ויהי מה. לאהוב אותי ולהאמין בעצמי בנחישות גדולה כזאת שאף דחייה לא תוכל לשבור אותי ולעצור אותי. והצלחתי, בזכות האמונה והאהבה העצמית. התגברתי על הכול. אני אתגבר גם על הדחייה הקטנטנה הזאת.

אני חולת סרטן לשעבר. החלמתי ואני מתפקדת כבר מזמן כמו כולם. ועדיין כדי לקבל הלוואה גדולה מהבנק אני חייבת ביטוח חיים. נדחיתי 😢 מבחינת חברות הביטוח לא מגיע לחולי סרטן (אפילו אם זה לשעבר) לקנות בית. ודווקא מאותו המקום של "הדחויה" הצלחתי. התעקשתי להמשיך הלאה ולא לוותר. "אני אמצא את מי שיהיה מוכן לקבל אותי. כפי שאני. אפילו אם זה אומר שאני לא מושלמת". ונכון שלחיים שלי אין ביטוח, אבל יש לי בטחון בדרך החיים שאני בוחרת. אז כן, הצלחתי לשכנע נציג ביטוח אחד קטן לעזור לי כנגד כל הסיכויים. וזה עבד. אותה הנחישות שלי להמשיך הלאה אחרי הסרטן היא אותה הנחישות שעזרה לי גם כאן. מה המסקנה אתם שואלים? על כל דחייה שאתם סופגים תתעקשו שבעתיים לקבל את עצמכם ולהאמין שמגיע לכם להצליח. שירה דקר - מאמנת ומלווה להתמודדות עם תהליכי פרידה בקהילה הגאה