כשאהבה הופכת לאובססיה: מה זה טראומה בונדינג ואיך נחלצים מזה?

תקציר: טראומה בונדינג הוא קשר רגשי עמוק ומבלבל שנוצר כאשר אדם מפתח תלות במי שפוגע בו. הקשר הזה ניזון ממעגל מתמשך של פגיעה וחיזוק חיובי – רגעים של כאב מתחלפים בהתנצלות, חיבה או רוך. הדינמיקה הזו עלולה להוביל לתחושות של אובססיה רגשית ומחשבות טורדניות כלפי האדם הפוגע, ולתחושת בלבול שמקשה על ההבנה שזהו קשר פוגעני.

המאמר סוקר את מקור המונח, את המקומות בהם טראומה בונדינג עלול להתרחש, את הסיבות שבגללן קשה כל כך להשתחרר ממנו – כולל מחשבות כפייתיות, תחושת ערך עצמי ירודה ופחד מעזיבה – ומציע כלים ראשוניים לזיהוי, התמודדות ושיקום.

אהבה לא אמורה להכאיב – ואם היא מלווה בפחד, אשמה ואובססיה – הגיע הזמן לשאול אם זו באמת אהבה, או קשר טראומטי שכדאי להשתחרר ממנו.

יש קשרים שנראים מבחוץ כמו אהבה, אבל בפנים – הם כאב מתמשך עטוף בתקווה. אם אי פעם הרגשתם שאתם לא מצליחים להשתחרר מקשר שמכאיב, שיום אחד הוא אוהב וחם ולמחרת פוגע, מרוחק או אלים – ייתכן שחוויתם טראומה בונדינג.

טראומה בונדינג (Trauma Bonding) הוא מצב של קשר רגשי חזק עם אדם שפוגע בנו. מדובר במעין "התמכרות" רגשית שנוצרת מתוך מעגל של התעללות רגשית או פיזית, שבא אחריה רגע של רוך, התנצלות, חיבה או תיקון. המעגל הזה – פגיעה ואז תיקון – יוצר תלות רגשית עמוקה. אנחנו נאחזים ברגעים הטובים, בתקווה שהרע היה "חד פעמי", ומתעלמים מהתמונה הרחבה.

איך זה קורה?

המונח נטבע על ידי ד"ר פטריק קרנס בשנת 1997, והוא מתאר התקשרות לא מתפקדת שמתרחשת בתנאים של פחד, כאב, בושה או ניצול. בטראומה בונדינג, האדם שמכאיב הוא גם זה שמנחם – וזה יוצר בלבול עמוק, ולעיתים תחושת אשמה או בושה.

לעיתים מתווספת לכך גם חוויה של אובססיה מחשבתית: האדם הפגוע מרגיש שאינו מצליח להפסיק לחשוב על הקשר, על הפוגע, על מה היה יכול להיות "אחרת". הראש טרוד בשאלות חוזרות כמו "אולי הוא/היא באמת אוהבים?", "אולי אני מגזים/ה?", "איך זה ירגיש אם אני אעזוב?". התחושות האלה מעמיקות את המלכודת ומקשות עוד יותר על הפרידה.

איפה זה פוגש אותנו?

• במערכות יחסים זוגיות עם דפוסים פוגעניים.

• בקשרים עם הורים או דמויות סמכות פוגעניות.

• במצבי תלות קיצונית כמו בני ערובה, כתות או מערכות יחסים עם מניפולציות רגשיות קשות.

כל קשר שיש בו פערי כוח, תחושת תלות, חוסר יציבות – ואובססיביות רגשית או מחשבתית – יכול להפוך לקשר טראומטי.

למה קשה להשתחרר?

• המעגל הממכר: המוח מתרגל לריגוש שבין תקווה לאכזבה.

• שחיקת הערך העצמי: ככל שהקשר נמשך, כך האדם מאבד את התחושה שמגיע לו טוב יותר.

• פחד מהעזיבה: תלות כלכלית, רגשית או חברתית משאירה אותנו במקום לא בטוח.

• הכחשה: קשה להכיר בכך שזו לא אהבה, אלא פגיעה.

• מחשבות טורדניות: מחשבות חוזרות שאינן מרפות – האם טעיתי? מה קורה לו/לה עכשיו? אולי הוא/היא ישתנו?

מה עושים?

1. מזהים את הדפוס – מודעות היא הצעד הראשון. חשוב להקשיב לתחושות הגוף והלב.

2. מחזקים קשרים תומכים – לא להישאר לבד עם הסיפור. לדבר עם חברים, אנשי מקצוע, קבוצות תמיכה.

3. עובדים על שיקום פנימי – תהליך רגשי שכולל בניית גבולות חדשים, חיזוק הביטחון העצמי, ולמידה של מהי אהבה בריאה.

4. לומדים להבחין בין רגש לאובססיה – להכיר בכך שמחשבה שחוזרת שוב ושוב לא בהכרח משקפת אמת. לפעמים זו הדרך של המוח לנסות להבין מצב כאוטי – וזה חלק מהפצע, לא הפתרון.

לסיום

אם אתם נמצאים בקשר שלא עושה לכם טוב, שמעלה פחד, אשמה, מחשבות טורדניות או חוסר ביטחון – תדעו שזה לא "אתם הבעיה". יש שם דינמיקה עמוקה, לפעמים סמויה, שיש לה שם ויש לה הסבר. וטוב לדעת – שאפשר לצאת מזה. לאט, בזהירות, ועם תמיכה נכונה.

אהבה לא אמורה לכאוב. ואם היא כואבת – אולי זו לא אהבה, אלא קשר טראומטי שראוי להשתחרר ממנו.